סילחו לי בזמן שאני מנקה את קורי העכביש ושכבת האבק.
בינתיים, קבלו את מייטי מייט של Tony Millionaire.
בכנס אייקון האחרון ביקרתי רבות בדוכן של קומיקאזה. המוכרים היו נחמדים, והיה אוסף דיי מרשים של ספרים יד שניה למכירה, כיאה לאופי של הדוכנים בכנס. דיפדפתי בארגז הספרים ומצאתי את הספר הזעיר הזה שוכב לו בתחתית. עכשיו, כשאני כותב זעיר, אני מתכוון לכך במלוא מובן המילה - הספר קשה הכריכה הזה גודלו 12 ס"מ על 11 ס"מ. זה הספר הכי קטן על המדף שלי. עכשיו, מי שקרא את הביקורת שלי על איגור, יודע שאני אוהב את המסכנות המימדית הזאת. לשימחתי, שאר הקניה שלי בדוכן היתה כה רבה, והספרונון הזה כל כך נכשל להמכר עד עכשיו, שקיבלתי אותו חינם!
הספר קצר - 18 דפי קומיקס בלבד, כאשר כל עמוד מכיל פאנל אחד ויחיד. כל הפאנלים מצד שמאל של הכפולה מצויירים בשחור לבן ומספרים סיפור אחד, וכל הפאנלים מצד ימין של הכפולה בצבא מלא ומספרים סיפור אחר.
שתי העלילות המקבילות הן הפכים אחת של השניה בעוד כמה מובנים. מצד שמאל אנו מתחילים בכך שאנו רואים רכבת קרקס יורדת מהפסים, ומההריסות מצליח לברוח קוף. מזלו של הקופיף לא שפר עליו, ואפילו אוכל הוא לא מוצא בפחי האשפה. העלילה הימנית מתחילה בסירת צעצוע שילד משיט על המים. עליה קופץ קרציה (התרגום הנכון של mite זה "אקרית", אבל מכיוון שאף אחד לא מכיר את המילה הזאת והייתי צריך לגגל אותה כדי לדעת על קיומה, ולמען נוחות הויז'ואליזציה שלכם, אשתמש במילה יותר שגורה. בנוסף לכך, המילה "קרציה" מעוררת קונוטציות נוספות לגי אופיה של הדמות, שאכן נכונה לסיפורינו.) המנגנת בבנג'ו, ושרה לה שירי עם עליזים.
קשה לבקר קומיקס שכזה מבחינת העלילה, הדיאלוג או האומנות. Mighty Mite הוא ניסוי כלים. בדיקה בתנאים מבוקרים ומדודים של גבולות מדיום הקומיקס. Tony Millionaire ניסה לבדוק כנראה אם אפשר ליצור קומיקס משעשע עם עלילות נפרדות שקורות במקביל, וכמו כן, להשתמש בכל מיני טריקים של מדיום הקומיקס כדי להעצים את המקבילות. מכיוון שזה מה שנראה לי המקרה, אני יכול לשפוט ולבקר את הקומיקס רק מבחינת הטיפול במדיום - מה שבספרי קומיקס אחרים מתבטא בעיקר בביקורת על העימוד, סידור הפאנלים, קומפוזיציה וכד'. רק כדי לצאת ידי חובה, אני יכול להגיד שהאומנות נחמדה וברורה. עיצוב הדמויות נחמד, ומבחינה עלילתית, לא הופתעתי, אבל הסוף גרם לי לחייך.
למרות שמיד רואים שהפאנל השמאלי הראשון (בעלילה של הקוף) ממלא רק כרבע מהעמוד, רק לקראת אמצע הספר שמתי לב שהוא לאט לאט גדל ככל שמתקדמים בעמודים. בסוף הספר הפאנל האחרון כבר יותר גדול מהפאנלים מצד ימין, ובכך שובר את השוליים אליהם התרגלנו במהלך הקריאה. בזמן שהסיפור העצוב ומעורר החמלה מתואר בפאנלים קטנים, אפורים, ונטולי דיאלוג, הצד השמח של הסיפור מתואר בפאנלים גדולים, צבעוניים ומלאי שירה. ישנה מין אירוניה שהחיה העצובה היא הקוף - הדמות איתה הקורא אמור יותר להזדהות מפאת האנושיות הגלומה מה. למרות זאת, הדמות שמתנהגת בצורה יותר אנושית היא הקרציה - היא יכולה לדבר, להשתמש בכלים, להחליט החלטות בנוגע לעתידה, וכד'. למרות זאת, במהלך הקריאה היה לי קשה להתחבר ריגשית לדמות. האישיות שלה היא כשל אוויל, וההתנהגות שלה סתמית וחסרת הגיון. מצד שני, הקוף רק מנסה לשרוד - למצוא אוכל, מכסה וחום.
בנוסף לכל ההקבלות הצורניות בעיצוב הקומיקס, וההקבלות באפיון הדמויות, ישנן הקבלות נוספות בדרך העלילה - הסיפור של שתי הדמויות מתחיל בכלי רכב: אחד יבשתי בנסיעתו האחרונה, ואחד ימי בשיט בכורתו. הקוף הגיע למצבו הנוכחי בעקבות הכרח, ואליו הקרציה הגיע למצבו הנוכחי מתוך גחמה. הקוף מגיע לעיר אנושית, אך בה לא נראים שום תושבים. באותו הזמן הקרציה מגיע לקרקס פרעושים (באופן מילולי), ואנחנו באמת רואים את היצורים הקטנים האלו עובדים ומתאמנים בחריצות. לקוף קר לקרציה חם. הקרציה אוכל, הקוף רעב. וכך הלאה.
בסופו של יום, טוני מליונר משתמש במגוון מאד רחב של כלים שעובדים באופטימליות מירבית דרך מדיום הקומיקס כדי לספר סיפור קצר, פשוט, אבל בעל יותר רבדים ממה שנראה בתחילה. אם הייתי צריך לשכנע אדם זר בנוגע ליכולות הגלומות בקומיקס תוך 10 דקות, הייתי בוחר בספר הזה כדי לעשות זאת. בקיצור - אם יוצא לכם להתקל בפנינה הזאת, תנו בה מבט. קשה לי להעריך אם קניה של עותק חדש במיטב כספכם תהיה שווה למה שתקבלו תמורתו, אבל אם אתם אוהבים אנומליות שכאלו על המדף, אני בהחלט ממליץ לרכוש את הספר.
בינתיים, קבלו את מייטי מייט של Tony Millionaire.
בכנס אייקון האחרון ביקרתי רבות בדוכן של קומיקאזה. המוכרים היו נחמדים, והיה אוסף דיי מרשים של ספרים יד שניה למכירה, כיאה לאופי של הדוכנים בכנס. דיפדפתי בארגז הספרים ומצאתי את הספר הזעיר הזה שוכב לו בתחתית. עכשיו, כשאני כותב זעיר, אני מתכוון לכך במלוא מובן המילה - הספר קשה הכריכה הזה גודלו 12 ס"מ על 11 ס"מ. זה הספר הכי קטן על המדף שלי. עכשיו, מי שקרא את הביקורת שלי על איגור, יודע שאני אוהב את המסכנות המימדית הזאת. לשימחתי, שאר הקניה שלי בדוכן היתה כה רבה, והספרונון הזה כל כך נכשל להמכר עד עכשיו, שקיבלתי אותו חינם!
הספר קצר - 18 דפי קומיקס בלבד, כאשר כל עמוד מכיל פאנל אחד ויחיד. כל הפאנלים מצד שמאל של הכפולה מצויירים בשחור לבן ומספרים סיפור אחד, וכל הפאנלים מצד ימין של הכפולה בצבא מלא ומספרים סיפור אחר.
שתי העלילות המקבילות הן הפכים אחת של השניה בעוד כמה מובנים. מצד שמאל אנו מתחילים בכך שאנו רואים רכבת קרקס יורדת מהפסים, ומההריסות מצליח לברוח קוף. מזלו של הקופיף לא שפר עליו, ואפילו אוכל הוא לא מוצא בפחי האשפה. העלילה הימנית מתחילה בסירת צעצוע שילד משיט על המים. עליה קופץ קרציה (התרגום הנכון של mite זה "אקרית", אבל מכיוון שאף אחד לא מכיר את המילה הזאת והייתי צריך לגגל אותה כדי לדעת על קיומה, ולמען נוחות הויז'ואליזציה שלכם, אשתמש במילה יותר שגורה. בנוסף לכך, המילה "קרציה" מעוררת קונוטציות נוספות לגי אופיה של הדמות, שאכן נכונה לסיפורינו.) המנגנת בבנג'ו, ושרה לה שירי עם עליזים.
קשה לבקר קומיקס שכזה מבחינת העלילה, הדיאלוג או האומנות. Mighty Mite הוא ניסוי כלים. בדיקה בתנאים מבוקרים ומדודים של גבולות מדיום הקומיקס. Tony Millionaire ניסה לבדוק כנראה אם אפשר ליצור קומיקס משעשע עם עלילות נפרדות שקורות במקביל, וכמו כן, להשתמש בכל מיני טריקים של מדיום הקומיקס כדי להעצים את המקבילות. מכיוון שזה מה שנראה לי המקרה, אני יכול לשפוט ולבקר את הקומיקס רק מבחינת הטיפול במדיום - מה שבספרי קומיקס אחרים מתבטא בעיקר בביקורת על העימוד, סידור הפאנלים, קומפוזיציה וכד'. רק כדי לצאת ידי חובה, אני יכול להגיד שהאומנות נחמדה וברורה. עיצוב הדמויות נחמד, ומבחינה עלילתית, לא הופתעתי, אבל הסוף גרם לי לחייך.
למרות שמיד רואים שהפאנל השמאלי הראשון (בעלילה של הקוף) ממלא רק כרבע מהעמוד, רק לקראת אמצע הספר שמתי לב שהוא לאט לאט גדל ככל שמתקדמים בעמודים. בסוף הספר הפאנל האחרון כבר יותר גדול מהפאנלים מצד ימין, ובכך שובר את השוליים אליהם התרגלנו במהלך הקריאה. בזמן שהסיפור העצוב ומעורר החמלה מתואר בפאנלים קטנים, אפורים, ונטולי דיאלוג, הצד השמח של הסיפור מתואר בפאנלים גדולים, צבעוניים ומלאי שירה. ישנה מין אירוניה שהחיה העצובה היא הקוף - הדמות איתה הקורא אמור יותר להזדהות מפאת האנושיות הגלומה מה. למרות זאת, הדמות שמתנהגת בצורה יותר אנושית היא הקרציה - היא יכולה לדבר, להשתמש בכלים, להחליט החלטות בנוגע לעתידה, וכד'. למרות זאת, במהלך הקריאה היה לי קשה להתחבר ריגשית לדמות. האישיות שלה היא כשל אוויל, וההתנהגות שלה סתמית וחסרת הגיון. מצד שני, הקוף רק מנסה לשרוד - למצוא אוכל, מכסה וחום.
בנוסף לכל ההקבלות הצורניות בעיצוב הקומיקס, וההקבלות באפיון הדמויות, ישנן הקבלות נוספות בדרך העלילה - הסיפור של שתי הדמויות מתחיל בכלי רכב: אחד יבשתי בנסיעתו האחרונה, ואחד ימי בשיט בכורתו. הקוף הגיע למצבו הנוכחי בעקבות הכרח, ואליו הקרציה הגיע למצבו הנוכחי מתוך גחמה. הקוף מגיע לעיר אנושית, אך בה לא נראים שום תושבים. באותו הזמן הקרציה מגיע לקרקס פרעושים (באופן מילולי), ואנחנו באמת רואים את היצורים הקטנים האלו עובדים ומתאמנים בחריצות. לקוף קר לקרציה חם. הקרציה אוכל, הקוף רעב. וכך הלאה.
בסופו של יום, טוני מליונר משתמש במגוון מאד רחב של כלים שעובדים באופטימליות מירבית דרך מדיום הקומיקס כדי לספר סיפור קצר, פשוט, אבל בעל יותר רבדים ממה שנראה בתחילה. אם הייתי צריך לשכנע אדם זר בנוגע ליכולות הגלומות בקומיקס תוך 10 דקות, הייתי בוחר בספר הזה כדי לעשות זאת. בקיצור - אם יוצא לכם להתקל בפנינה הזאת, תנו בה מבט. קשה לי להעריך אם קניה של עותק חדש במיטב כספכם תהיה שווה למה שתקבלו תמורתו, אבל אם אתם אוהבים אנומליות שכאלו על המדף, אני בהחלט ממליץ לרכוש את הספר.
