ביקורת קומיקס - מהדורת הפסטיבל

פסטיבל הקומיקס השנתי בסינמטק תל אביב היה כבר לפני יותר משבוע, אך בשל קשיים לוגיסטיים וטכניים אני נאלץ לסקר אותו רק כעת.
אני ממליץ בחום לקרוא גם את הרשומה של הקומפטריות, האמיגו ורעי לדוכן, תומיקס, ביומן הרשת שלו. יש שם אפילו תמונות וסרטון!

כמו בכל שנה, גם הפעם עברתי בין הדוכנים ורכשתי ממיטב המרכולת החדשה והטריה של היצירה הישראלית. מי שמבקר באדיקות בדוכנים כל שנה, יכול לצפות במספר טרנדים כלליים מבין חוברות וספרי הקומיקס המוצאים למכירה. בשנים הראשונות של הפסטיבל, תחילת העשור שלטו הפנזינים. רוב החוברות היו דפי נייר מצולמים פשוטים, עליהם ציור גס וטקסט חתרני (או סתם ילדותי). הפנזינים היו זולים ורובם בוסריים, ולפעמים אפילו נמכרו בדוכנים "פיראטיים".
במחצית הגיל הנוכחי של האירוע פתאום צצו להן כל מיני ניסויים משונים בשם "עבודות גמר". מדובר על אוגדנים שהתיימרו להיות משהו נעלה יותר מקומיקס והתהדרו בשמות מופרכים כמו "אנתולוגיות מאוירות", או "נובלות גרפיות למבוגרים". היצירות הלא ברורות העלו נעשו בדרך כלל על ידי סטודנטים לעיצוב שלא נראו שוב בקרב קהילת הקומיקס.
כיום אני שמח לבשר הוא שהטרנד בקרב המוכרים הוא ליצור חוברות וספרים בעלי גימור יפה, הדפסה נאותה, עלילה ברורה, חוסר התנשאות ובמגוון סגנונות. כמובן שתמיד יהיו יוצרים שישמרו על גחלת הפנזין, או שסטודנטית משנקר תאייר ציפורים למשך 20 עמודים בלי לכתוב מילה, אבל כיום הם המיעוט. אין לי דרך נוחה לבדוק זאת, אבל הייתי רוצה להאמין שהיוצרים פשוט התבגרו, זנחו את המסכות, ופשוט החלו ליצור.
למרות ששנה שעברה חזרתי עם שלל גדול מהפסטיבל, הקניות מהשנה לא פחות איכותיות. החוברות עומדות כעת בערימה מולי, ללא סדר ספציפי

החיים המסריחים שלי 2, אורטל אברהם - אני חושב שההגיגים האישיים של אורטל על החיים הם מעולים. מרגישים את האמיתות בקומיקס, וגם האלו שכביכול המדכאים ביותר מצליחים להעלות חיוך על הפנים, גם אם מדובר בשמחה לאיד. אני שמח על הערך המוסף שקיים בחוברת אבל לא באינטרנט. מצד אחד הוא מעולה כמו השאר, אבל מצד שני הוא מבליט חיסרון של חוברות שמפרסמות דברים שמקורם ברשת. כשקוראים בלוג מאויר, כמו החיים המסריחים שלי, לא ממש אכפת לך, הקורא, כמה גדולים הציורים. כל עוד הם קריאים, אתה לא מרגיש שהם בזבזו לך "זמן מסך". מצד שני, כאשר מדובר בחוברת, וכל מה שממלא עמוד זה בדיחת גרף פשוטה, אני מרגיש שהשטח של הנייר היה יכול להיות מנוצל בצורה טובה יותר. החוברת עוברת מהר מידי בגלל הבעיה הזאת, ויש הרגשה של "זה הכול?" חווית הקריאה הייתה מהנה ביותר, אך קצרה.

ב"ה 5, מתן בנישי, ניר שחרור, אדם רובסון ובוקס - ב"ה, סדרת החוברות של חבורת באנג קומיקס, התחילה בתור עוד פנזין שנראה שטותי וילדותי, ומאז הם הגיעו רחוק. אני מודה שלא קראתי את הגיליונות הקודמים שלהם בגלל הרושם שנוצר מהם. אבל עכשיו, כשאני קורא את החוברת האחרונה מהשנה, ניצת בי הרצון לחזור אחורה ולהיווכח מאיפה הם התחילו. בכל מקרה, התוכן מורכב מכל מיני סיפורים משעשעים קצרים באורך עמוד עד שלושה, ואחד ארוך יותר בן שישה עמודים. הומור דבילי מהסוג הטוב. משהו מעבר לבדיחות שתן-צואה, ושאתה לא מרגיש כמו ילד בן 7 כשאתה קורא. הגאגים הרצים מעולים ומגיעים במקומות הנכונים. יחד עם ב"ה 5, קיבלתי בחינם את החוברת הבאה:

תותחופשי 1, אדם רובסון ובועז קדמון - מיני חוברת המספרת על שוטר שלוקח את החוק לידיים ומציל את ביתו מטרוריסטים רשעים. מבט ציני על כל הקלישאות של סרטי האקשן מהסגנון הזה. הכדורים עפים, הרעים מתים, והטובים מחוספסים. שימוש מעולה בתרגום קלוקל גרוע.

קומיקס-דג 2011 , אמיר הדדי ורועי בשה - חוברת קצרה, כמעט פנזין, המאגדת סטריפים קצרים, כל אחד עמוד. בדיחות משעשעות ודביליות. בדיוק מה שהייתי מצפה שיצא ממכונת קומיקס בשנקל. כן, כן. הקומיקס הזה יצא מ"מכונת הקומיקס" שהוצבה על ידי אנשי דגים נגד ציפורים בפסטיבל. הכנסת מטבע, ובעזרת מכניזם משוכלל ביותר (בן אדם) יצאו מתוך חריץ החוברת הזאת ואפילו עודף! מדויק! בדרך כלל לא הייתי רוכש משהו קצר וטיפשי כזה, אבל הגימיק שבא מסביב היה נהדר. רק בשביל ההשקעה מגיע להם עוד המון קונים.

תבחר צבע, אמיר פרסיה - אדפטצית קומיקס של שני סיפורים קצרים מתוך פתאום דפיקה בדלת מאת אתגר קרת. הכתיבה של אתגר קרת מאד ציורית ותיאורית, ומתאימה במיוחד לעיבוד קומיקס. לכן, אין לי על מה להתלונן על הכתיבה המעולה והסיפורים המרתקים ומעוררי המחשבה שבחוברת הזאת. לצערי, הטענה היחידה שיש לי היא בקשר לאומנות. בזמן שהחוברות הקודמות בביקורת זו הן הומוריסטיות, ולכן האומנות לוקחת צעד אחורה בשביל פאנצ'ליין טוב, בקומיקס רציני הייתי שמח, בתור קורא, לראות דמויות שמצוירות בצורה רצינית. הבחירה של לצייר את הדמויות בסיפור הראשון בתור אנשים ללא תווים מזהים חוץ מהצבע שלהם היא טובה, אבל המסר היה עובד טוב יותר אם הם היו מצוירים בצורה יותר ריאליסטית מבחינה אנטומית. אם האומן היה גם הכותב, אולי זה לא היה מפריע לי כל כך, כי המחמאות היו מגיעות אל אותו אדם כמו הביקורות. אבל מכיוון שזו עיבוד מחדש, קשה לצאת בביקורת נגד אתגר קרת. הוא לא כתב את הסיפור במיוחד לקומיקס, אז מה שנשאר לי זה רק לדבר על החלק האומנותי, שבחורת הזאת לדעתי לוקה.

שרמוטה אני ירצח אותך, עידו הירשברג - כנראה הקומיקסאי הישראלי הכי כנה שיוצר כיום. לקרוא את החוברות שלו זה פשוט להסתכל באופן בלתי מצונזר לתוך מחשבותיו של אדם מגעיל, אנוכי, אובדני וחסר ביטחון. לפעמים קשה להבדיל מתי האוטוביוגרפיה נגמרת והדמיון מתחיל, אבל כשקוראים את הקומיקס הזה בטוחים בדבר אחד: האדם הזה מוכשר בטירוף. חוץ מהכתיבה האמיתית, גם האומנות מעולה בפשטותה. החוברת עצמה מכילה כמה סיפורים בני 6-8 עמודים, עם כמה דפי סטריפים בודדים. בחוברת תמצאו תיאורים על אוננות, התאבדות, פנטזיות מיניות ושאר דברים אישיים שלדעתי צריך המון אומץ כדי לפרסם אותם. עידו הירשברג בועט בעצמו ורומס את עצמו עד אפר בחוברת, ונותן לנו הצצה על התהליך.

מה קרה למר עכבר?, אורי אילון, איתי וגיאר ואלי ביז'אווי - סיפור מקדים לדירה להשכיר. למי שלא זוכר, סיפור הילדים הקלאסי של לאה גולדברג מתחיל בהצבת העובדה שבדירה הפנויה בראש המגדל גר מר עכבר, ואיש אינו יודע מדוע ולאן הוא הלך. כל הקומיקס מסופר בחרוזים מפיו של כלב בלש, ומצויר בשחור-לבן-אפור עם צללים חזקים כל האלמנטים האלו של מקרה לא מפוענח, ותיאורים מנקודת מבט של דמות חוקר פרטי נותנת הרגשה כבדה של פילם נואר. כל הדמויות המוכרות מהסיפור המקורי מופיעות, והפעם בגרסה יותר עמוקה ומבוגרת: התרנגולת השמנה עוסקת במאגיה שחורה, הקוקייה, שכל בניה גרים בקנים אחרים, היא בעצם יצאנית. אני לא רוצה להרוס את המתח, אבל אני כן אגיד שהחוברת הזאת היא אחת מההפתעות הכי טובות של הפסטיבל. חריזה מעולה ולא עצלנית, אומנות טובה, וספין חדש ומעניין על סיפור מוכר, שמסופר בצורה לא ילדותית או מתנשאת. מומלץ ביותר!

עלילותיו המופלאות של דוגי ליברצם, חוברות 3, 4 ו-5, חגי גילר - עוד סדרת קומיקס שהייתי צריך לקרוא ממזמן, ואיכשהו לא יצא לי. בהזדמנות זו, ויחד עם השקת החוברת החמישית, רכשתי מחגי את השתיים הקודמות. לצערי חוברות מספר 1 ו-2 נגמרו מהמלאי. ולעניינינו, אני מצטער שלא יצא לי לקרוא על מעלליו של דוגי לפני כן. הכתיבה של חגי גילר מצחיקה ומקורית. כל חוברת מכילה שני סיפורים ארוכים. אין הרבה המשכיות בין חוברת לחוברת, וכל מה שצריך לדעת כתוב בעמוד הראשון בכל גיליון. אם יורשה לי להתייחס באופן ספציפי לחוברת החדשה מהשנה, שמחתי לגלות שהציור השתפר מחוברות שעברו וקיבל קצת נפח. העלילות עצמן טובות והבדיחות בדרך מצחיקות ורלוונטיות לימינו. מעתה אתחיל גם לעקוב אחרי דוגי ליברצם גם ברשת!

חלום וחיי יום-יום, אביב רצין – מתוך כל החוברות, זהו הספר היחיד. ולא סתם ספר בהוצאה עצמית, אלה בהוצאת שוקן! אני תמיד שמח לראות קומיקס ישראלי מקבל מקום מדף בחנויות הספרים הגדולות. מדובר על סיפורים סמי-אוטוביוגרפים של דמות שמייצגת את הכותב. מין סוג של סיפורים מופרחים שמבוססים על מקרים אמיתיים, וכל מיני הגיגים מחשבתיים שמתוארים בצורה ויזואלית. אין ממש רצף עלילתי בספר, חוץ מדמויות שחוזרות על עצמן. הספר עצמו מעניין לקריאה, אבל לפעמים נופל אל בורות הפסדו-פילוסופיה. פרויד בשקל. האומנות נעה בין סכמטית לקריקטורית וריאליסטית, ואני חייב לציין שלאביב רצון יש שפה ויזואלית עשירה ומעניינת. נקודה שדווקא הפריעה לי היא הכיווניות. הרבה פעמים הדמויות הולכות נגד כיוון הקריאה האינטואיטיבי, ולי, בתור חובב קומיקס מושבע, זה צורב לעין, בייחוד שבאותה קלות היה ניתן להפוך את הדמויות. מתוך כל הספר, הכי אהבתי את סוף הפרק השני, עם הבריון המעוצבן שלא יודע למה. מין סוג של קתארזיס מטופש לעומת כל המלל ממקודם. בסוף הספר ישנו פרק לא אישי, על חברה שחיה בתוך ג'ל. סיפור נחמד שלדעתי היה עובד יותר טוב באנגלית.

ולסיום:
המלחמה האחרונה, נתי נכטיילר – כנראה החוברת הכי לא צפויה בפסטיבל. שילוב אפי בין דרגון בול זי, המטריקס, ופסוקו של יום. הפאוור רנג'רס פוגשים את סיפורי המלך שלמה. אני ממליץ לכל קוראי הגנזך לעזוב עכשיו את הכיסאות שלהם ולחפש את החוברת הזאת. היא תשנה את חייכם. אני מקווה שנתי לעולם לא יפסיק ליצור קומיקס, ואני מחכה בקוצר רוח לחוברת הבאה שיוציא!

וואו. זה יצא פוסט ארוך. ועוד בכלל לא יצא לי להכליל את החוברות החדשות מבית תומיקס! אותן, ועוד מידע רב נוסף על הוצאת תומיקס בפוסטים עתידיים!

התקופה האחרונה

יש לי מספר חדשות לספר לכם, קוראים וקוראות חביבים, אך אני לא יודע באיזו לפתוח. לכן אטיל ביני ובין עצמי פור, ואכתוב אותן בסדר אקראי!

המחשב האישי שלי קרס. באופן ספציפי, הדיסק הקשיח שעליו נמצאת מערכת ההפעלה (או לפחות נמצאה עליו עד לא מזמן), שבק חיים. המחשב היה בן 6 שנים, ובאמת הגיע הזמן לשדרג. כמעט כל חלק בו שודרג והוחלף, חוץ מהמעבד והלוח אם, אז נראה לי ששעתו הגיעה. החזרת נשמתה של מכונת החישוב הזאת ליצרן לא היה מעציב אותי אם כך, אילולי, ביחד עם מערכת ההפעלה, היו על הדיסק הקשיח יצירות ומסמכים שלי, כולל קבצי עריכה מקוריים ודברים שלא פורסמו. רק בגלל עובדה זאת אני תוהה אם להוציא סכום כסף נכבד בכדי לבצע שיחזור מידע. סכום זה יהיה בנוסף, כמובן, למחשב החדש שאקנה.
בינתיים אני כותב רשומה זאת מתוך מחשבה של אימי.

ואם בעיניינים כספיים עסקינן, אני שמח ומריר כאחד לבשר שמצאתי עבודה.
זוהי חנות מתנות בעיצוב "אישי", מסוג שמורחים את התמונות שבידיכם על שלל מוצרי קיטץ' כגון פאזלים וכריות. מעוניינים בשעון קיר עם הפרצוף המפוקסל שלכם בתוספת ברכה ג'נרית? רוצים חתיכת קרמיקה ללא שימוש ומטרה על קן ציור מיניאטורי ועליה שיר עם חריזה גרועה? רוצים לראות אותי עוטף את כל המוצרים המזוויעים והלא מקוריים האלו ומגיש לכם אותם עם חיוך, אך ללא נשמה? אז בואו ל"חיוכים ומתנות" בקניון הזהב בראשון לציון! שער פריז, החניה חינם.

למזלי, משמרות העבודה לא מתנגשות עם האירוע הגדול ביותר הקיץ, מבחינתי.
פסטיבל הקומיקס ה-11 בסינמטק תל אביב! או בשמו המסחרי - אנימיקס! או בשמו הקלאסי שכל מי שפקד את הפסטיבל עוד מימיו הראשונים - קאקו"ן! (ראשי תיבות של עיקרי האירוע: קומיקס, אנימציה וקריקטורה קון [שהוא עיברות של con {וזה קיצור של convention}])
כמו בשנה שעברה וזאת שלפניה, גם השנה אשב ביחד עם תומי זנדשטיין מאחורי הדוכן, ואשמש לו לעזר על מנת למכור תא מרכולתו. השנה, בנוסף למכירת כל החוברות הותיקות, על השולחן יצטרפו אלינו ארבע חוברות חדשות.
סיפורי סבתא 4: סינמה סבתא - הסדרה האהובה עלי אישית מבית היוצר של תומיקס. המשך הרפתקאותיה של רוזה בבית האבות נחמני ובתל אביב. כמו כן אנו זוכים להצצה על חייו של יונתן, נכדה, וחיייו כמתבגר.
פצפצים 2 - איגוד של המדור הקבוע השני מבית תומיקס המכיל עשרות בדיחות קצרות, אך חדות. ישאיר אתכם עם טעם של עוד!
גיקטופיה 1 ו-2 - סוף כל סוף! כעת יהיה ניתן לקרוא את כל הארכיון של הקומיקס הוירטואלי הזה על פורמט של עצים מתים. לא עוד הסתבכות יתרה עם הממשק של אתר וי-גיימז. לא עוד טוקבקיסטים שהורסים את הבדיחות.
לדעתי יהיה זה מיותר לציין שכמיטב המסורת של תומי, בכל חוברת נוספו קטעים שלא ראיתם מעולם, אף לא בדמיונכם הפרוע ביותר. הפתעות רבות מחכות למי שיעז ויקנה את החוברות הטריות האלו.
בנוסף לכך, בכלל לא מיותר לציין שהתחלנו במבצע חדש! מי שיבוא לכנס עם תחפושת מרשימה (ברמת השקעה של קוספליי יפני) יקבל, ללא שום תמורה, חוברת אחת כבקשתו. (חוץ מאת אוי וויי. זה ספר.)
אנחנו, הדוכן, והחוברות יהיו ברחבת הסינמטק תל אביב בתאריכים ה-17, 18 ו-20 לחודש (ימים ד', ה', ו-ש') בשעות אחר הצהריים עד הלילה. נשמח לראותכם!

וכעת, ללא שום משפט קישור בין קומיקס שאני מוכר לקומיקס שאני קורא -
לאחר Mouse Guard, קראתי את Cerebus vol. 3: Church & State I. ספרי סרבוס עבי כרס הם וקשה לתמצת אותם לביקורת קלילה בסגנוני. מה גם שזהו הכרך השלישי בסדרה, ולא אוכל לבקר אותו בלי להרוס את העלילה של הקודמים.
אסכם את סדרת סרבוס, כפי שקראתי אותה עד כה, כפשוט גאונית. מהאומנות ועד הכתיבה, דרך השימוש במדיום הקומיקס, הכל פשוט מעולה. אני ממליץ בחום להתחיל לקרוא את הכרך הראשון (ששמו פשוט Cerebus), לשרוד אותו, ומשם להמשיך לכרך השני (High Society) המדהים. הראשון חשוב לקריאה כי הוא מציב את רוב הדמויות הראשיות שבהם שאר הכרכים יעסקו, ולאו דווקא בגלל האיכות שלו. חציו הראשון דיי רע, אבל איפשהו באמצע הרמה הכללית נוסקת אל על והקריאה מהנה ומפתיעה.
בימים אלו התחלתי לקרוא ספר עבה אחר - Scud - The Disposable Assassin: The Whole Shebang. זהו האוסף המלא של סדרת הקומיקס בכיכובה של סקאד, שמוגדר על ידי שמו, המתנקש החד פעמי. לאחר סיום הקריאה אבקר אותו כראוי, אך לעת עתה מספיק להגיד שאני דיי נהנה ממנו עד עכשיו.

אז זהו להערב, חברים וחברות.
תקציר הרשומה:
1. אין לי מחשב.
2. אני צריך הרבה כסף למחשב חדש ולשחזר מידע אישי.
3. יש לי עבודה ממרמרת.
4. פסטיבל הקומיקס קרב ובא.
5. בואו אליו מחופשים, יהיה כיף.
6. ספרים עבים זה כיף לקרוא וכבד לסחוב.

ליל מנוחה.

Mouse Guard: Fall 1152 - ביקורת קומיקס

בעקבות המחשבה על הביקורת אותה, קוראים וקוראות יקרים, אתם הולכים לקרוא עכשיו, התחלתי לחשוב על כתיבת רשומה בה אספר מה, לדעתי, היא דרך טובה להציג עולם פנטסטי. הצגת עולם היא משהו שהרבה קוראים (ומסתבר גם כותבים) לוקחים כמובן מאליו. מציגים כמה דמויות עם כוחות או מאפיינים לא אנושיים, נותנים להם פן אישיות שניתן להתחבר אליות, שמים ברקע כמה יצורים או מקומות חדשים ומגניבים, והפלא ופלא! יש עולם.
לא הייתי שם לב לכמה הטעות הזאת מרה בעצמי, עד שלא קראתי את Mouse Guard של דייויד פטרסן (David Petersen).

כבר מספר שנים שביום הקומיקס בחינם הוצאות הספרים הקטנה Archaia Studios הוציאה חוברת מרובעת ומעניינת עם סיפורים קצרים מהעולם של Mouse Guard, כדי למשוך קוראים שנהנו לקנות את הספרים המלאים.
למען האמת, אני דווקה מאד נהנתי מהחוברות הקצרות האלו! הן היו מרובעות, מה שבלט בין כל החוברות בגודל האמריקאי-סטנדרטי שיוצאות באותו היום. הציורים היו מעולים ומדוייקים. היו בהם סיפורים קצרים עם סצינות אקשן נחמדות. בסופה של כל חוברת נראה שהקומיקס החינמי יצר קשר עם אחת מהדמויות מהסיפור הרחב, מה שגרם לי לרצות לדעת מי היא ומה תפקידה. מבחינתי, המטרה של יום הקומיקס בחינם הושגה, ורציתי לרכוש עותק בכיכובם של משמר העכברים. לצערי, ספרי הסידרה (כיום שלושה, או ארבעה במספר) יצאו אך ורק בכריכה קשה, ומחירם עבר את סף מאה השקלים. יקר מידי עבור הדם שלי. באותו סכום יכלתי לקנות מספר ספרים של סדרות מוכרות.
הנחתי לנושא, עד שביום הקומיקס בחינם האחרון ראיתי שהספר הראשון בסדרה, זה אשר אותו אני עומד לבקר ברגעים אלו, יצא במהדורה חדשה בכריכה רכה. המחיר היה עדיין מעט גבוה מהממוצע, אבל בעקבות המבצעים של יום הקומיקס בחינם, יכלתי להרשות לעצמי לרכוש אותו. לפני כשבוע התחלתי לקרוא, וסיימתי.

הדבר הראשון שבולט בספר, זוהי האומנות. הדמויות העכבריות מצויירות באופן ריאליסטי, וכן גם כל שאר החיות, הרקעים, המבנים והקרבות. הדבר היחיד שחרה לי זה ציור הנשקים. בציור דרמטי שמשתרע על פני עמוד שלם שבו אנחנו רואים עכבר עומד מול נחש מוכן לתקיפה, עם תיאור מדוייק של כל קשקש וקשקש, חרב שמצויירת בצורת משולש עם מעט הצללה שוברת את האווירה. אבל זו סתם תלונה קטנונית שלי.
מעולם לא ראיתי סרטנים מצויירים כל כך יפה מקרוב ובכל כך הרבה תנוחות. ישנם קרבות שמשתרעים על פני מספר כפולות של עמודים, וזה מעניין לעקוב אחריהם.
העימוד עצמו והקומפוזיציות טובות. הדף המרובע פותח מספר אפשרויות לסידור פאנלים שקשה להגיע אליהם ביחסי רוחב-גובה אחרים של עמוד. יש לפטרסן חיבה לסימטריה (בין אם היא סיבובית, או סימטריית מראה) בעימוד הכפולות ואני יכול להעריך את זה.
לסיכום, מכל הבחינות האומנותיות, הספר עומד בציפיות ואף עולה עליהם.

מכל הבחינות האחרות... פחות.
בתחילת הרשומה הזכרתי בניית עולם. לדעתי, העולם של Mouse Guard לא אמין. מהרבה בחינות דמויות העכברים היו יכולים להיות ארנבים, לוטרות או אפילו בני אדם, ולא הינו חייבים לשנות את העלילה. אין שום דבר עכברי בהם.

בתחילת כל פרק יש עמוד שלם של טקסט שמספר איזו הקדמה. המלל שמקדים את הפרק הראשון מגלה לנו מעט על ההסטוריה של אומת העכברים. אנחנו קוראים על מלחמה נגד שר המלחמה הסמורי (מי?) בחורף של שנת 1149 (לספירה של מי?). כיום משמר העכברים משמש בעיקר לליווי, סיור והגנה נגד טורפים אחרים.
כל המידע הזה היה יכול להיות מתואר בצורת קומיקס. לדוגמה, עכבר זקן מספר לנכד שלו, או חייל צעיר קורא בספר שקיבל. אבל לא. זה טקסט.
העלילה עצמה מתחילה כשסוחר אורז נרדם מתחת לעץ, ולאחר זמן מה, כשהוא לא הגיע לישוב אליו פניו היו מועדות, שלושה עכברים מהמשמר הולכים לחפש אותו - ליאם, קנזי וסקסון. בזמן החיפוש הם נתקלים במפה של עיר ומכך מסיקים שהסוחר היה בוגד, ועל דעת עצמם מחליטים לצאת ולחפש עד כמה עמוק חלחלה הבגידה.
במקביל, עכברת משמר בשם סאדי הולכת לראות מה קורה עם עכבר משמר אחר שלא דיווח כבר הרבה זמן.

המשך העלילה דק וצפוי. הדמויות עצמן לא ממש משתנות ולא ממש מעניינות. ליאם צעיר. קנזי חכם. סקסון חם מזג. סאדי בחורה.

למען האמת, חוסר העומק בעלילה לא היה מפריע לי כל כך, והאומנות היתה מכפרת על הפגם הזה, אלמלא כל שאר הפגמים שעושים את Mouse Guard  לפנטזיה לא אמינה.
בזמן הקריאה עלו לי מספר שאלות שנותרו ללא מענה. לדוגמה, למה רק לעכברים יש לבוש וציוויליזציה, אבל לא לנחשים, סרטנים ודבורים שבספר? למה הערים שלהם נראות אנושיות לגמרי? הרי הם עכברים, ויש להם דרישות עכבריות שאמורות לבוא לידי ביטוי בארכיטקטורה. כלי הנשק שלהם אנושיים לגמרי, למרות שהייתי מצפה שיצור שלפעמים הולך על שתי רגליים (מה שאני כן יכול לקבל) ולפעמים על ארבע ימציא כלים אחרים. למה להחזיק מפה של עיר נחשב לבגידה? אולי העכבר סתם מתעניין בקרטוגרפיה, או שיש לו בעיה להתמצא בעיר. מה גם שבהמשך אנחנו רואים חנות של מפות, מה שאומר שזאת לא סחורה אסורה. אם העכברים יוצאים לבדוק מה קורה עם עכברים אחרים שלא שלחו מסרים, איך עכברים שולחים מסרים? מה דרכי התקשורת שלהם? בהמשך העלילה אנחנו מגלים שאחת הדמויות גרה בבקתה מבודדת על החוף, אז זה לא שהוא יכל לשלוח שליח.
עיצוב הדמויות רע. הן אולי מצויירות יפה, אבל אין להם הבעות פנים חוץ מעיניים זועפות מידי פעם. בדמויות מסויימות שתמיד זועפות (כמו סקסון) אין הרבה וריאציה. כולם כמעט באותו גודל ורק צבע הפרווה שונה. עיצוב הדמויות כל כך רע, שלא ידעתי שסאדי היא בחורה עד שלא פנו אליה בלשון נקבה. מה שגרם לי להסתכל מקרוב על הפעמים שהיא מופיעה ולמצוא הבדלים בינה ולבין הגברים. חשבתי שההבדל הוא צורת העיניים, אז בדקתי דמויות אחרות, וראיתי שלקנזי יש עיניים דומות לפעמים. באתר של Mouse Guard כתוב שקנזי זכר.

הטקסט ממש דליל. רוב בלוני הדיבור מכילים משפט אחד פשוט, ועמודים שלמים עוברים בלי מילה. בסצינות חשובות, שבהם הקורא מצפה לנאום משכנע או לאיזה דיאלוג, נזרקים רק כמה משפטים. רוב רובו של הטקסט בספר נמצא בהקדמה (המיותרת לדעתי) של כל פרק, ובסיפור הרקע באמצע הספר, ששוב, מסופר לא בצורת קומיקס. כאשר בוחנים את הספר בצורה הזאת, אפשר באמת לסכם את כל העלילה בעזרת ששת העמודים האלו. מעט עצוב. כמו כן, המילים עצמם כתובות בגופן שלדעתי לא מתאים לקומיקס. הוא סריפי, פסבדו-ישן, ובברור ממוחשב. הוא לחוץ מידי בתוך הבלונים, מה שגורם לי לתהות על הקמצנות בשטח בלון אם במילא לא כתוב שם הרבה.

בסוף הספר יש עמודים נוספים עם ציורי הדמויות של הספר על ידי אומנים שונים, כמו גאי דייויס (Guy Davis) וריק קורטז (Rick Cortes). אני חייב לציין שלעכברים בציורים של האומנים האלו יש הרבה יותר אישיות מאשר בקומיקס עצמו. מה שרק מוכיח כמה הבעות פנים חשובות בקומיקס.
בנוסף לכך, מוצגים בפנינו כמה מהתוספים היותר תמוהים שראיתי אי פעם בקומיקס. מפה של האיזורים המתוארים בספר זה דבר נחמד, וחלק אינטגרלי בהרבה סיפורי פנטזיה. דווקה כאן הטקסט כתוב בכתב יד, והוא לא ממש ברור. בסיפור עצמו אנחנו מבקרים רק בשלושה מקומות, ומוזכרים רק עוד שניים נוספים, בזמן שעל המפה יש כעשרים ישובים אניגמטיים עם שמות לא ברורים.
לאחר מכן ישנו ציור מנקודת מבט אווירית על אחת מהערים בסיפור שנמצאת בתוך גזע עץ. עצמו עיניים ודמיינו עיר עכברית בגזע עץ. אני מדמיין בתים מרובי קומות מדורגים על הצד הפנימי של הגזע עם מדרגות לוליניות וגשרים תלויים. מה אנחנו מקבלים בציור? עיר אנושית לגמרי עם בתים אנושיים של כפר אנושי מימי ביניים. אה. כן. יש למעלה חורי איוורור. זה הפרט היחיד שמזכיר לנו שכל הישוב הזה נמצא בתוך עץ. אף אחד מהמבנים בעיר לא בולט במיוחד, ובציור מפוזרים כל מיני כתובות כמו "אזור מגורים" (בקתאות עם קומה אחת וגג רעפים), "אזור מסחרי" (בקתאות עם קומה אחת וגג רעפים) ו"אכסניה" (בקתה עם קומה אחת וגג רעפים). וואו.
בזוג העמודים שלאחר מכן אנחנו רואים את טירת לוקהבן! המבצר העכברי שחצוב לתוך הסלע! מעוז המשמר! ומה מפורט שיש שם? נפחיה, מטבח, מתפרה, וכוורת. מטורף...
אחר כך מתארים בפנינו כמה מהמקצועות המרתקים שיש לעכברים. הציוויליזציה העכברית כנראה שונה משלנו בכל כך הרבה מובנים, עד שאנחנו חייבים לראות במה הם עוסקים ביום יום כדי שנוכל להבין אותם טוב יותר! והמקצועות האלו הם... סתת אבן, נגר, כדר, אופה ואיכר. אני באקסטזה.

כל הפרטים הקטנים האלו לאט לאט מתחילים להצטבר. יש בספר את כל מה שהבטיחו לי בדוגמיות מיום הקומיקס בחינם - קרבות מרתקים, ואומנות יפייפיה, אבל לא יותר מזה. לא רק על אלו קומיקס אמור להשען.
הייתי יכול להמליץ על האוגדן בתור קריאה קלילה ומשהו יפה לבהות בו, אבל אני צריך להסתייג מכך כי המחיר לא מצדיק זאת. יש ספרים יפים באותה מידה, אם לא יותר, עם עלילה טובה יותר, במחיר זול יותר.
אני ממליץ על הספר רק במקרה המאד ספציפי בו יש לכם חיבה עזה לעכברים מצויירים, העלילה לא חשובה לכם, ויש לכם מספיק כסף רק בשביל אומנות יפה. כלומר אני ממליץ על Mouse Guard  רק עבור מנהלים בכירים בחברת דיסני.