הקדמה מעולה מהם היתרונות של וובקומיקס מול קומיקס מודפס, מפיו של פיל פוגליו, אחד מהיוצרים של, בין השאר, Girl Genius
Comic-Con 2011: Phil Foglio of 'Girl Genius' on Web comics (San Diego Source): "July 21, 2011 -- Phil Foglio, co-creator of "Girl Genius," talks about converting the comic book to the Web."
לאחרונה, בהמלצת הפוסט הזה בבלוג של תומי, חזרתי לקרוא וובקומיקס אחד שעזבתי, Tune, והתחלתי לקרוא אחד חדש, Blank It.
ההסבר של תומי בבלוג שלו על כל קומיקס דיי מספק, ואני לא ארחיב עליהם כאן, אבל הנה משהו מעט יותר אישי.
רק עכשיו שמתי לב לזה, אבל יש לי כנראה חיבה גדולה לקומיקס שעוסקים בדמויות שנלקחו מעולם אחד, והושמו בעולם אחר.
Blank It - שני בחורים רגילים התעוררו בעולם סוריאליסטי.
Tune - אומן אחד מתעורר בגן חיות אינטרגלקטי.
MSPA - ארבעה ילדים נכנסים לעולם של משחק אדיר מימדים.
Erfworld - גיימר מועבר לעולם משחק עם חוקים משלו.
ועוד...
בדרך כלל אני מנסה לקרוא מבחר מגוון של סגנונות וז'אנרים, ובאמת, אם אציץ ברשימת הקריאה היומית שלי, יהיה ניתן למצוא שם הכל, החל מסטריפים יומיים לאופרות חלל. למרות זאת, מכל הוובקומיקס שתומי הציע לקרוא, העין שלי נמשכה דווקה לשניים הספציפיים האלו. למען הסדר הטוב, אני חייב לציין שאני קורא מהרשימה גם את Johnny Wonder, והתחלתי לנבור בארכיון של Girls With Slingshots (שלא מהרשימה, אבל תומי תמיד ממליץ לי באופן אישי...), אבל כרגע אני יותר נהנה מסיפור על אנשים רגילים (יותר או פחות) שמוצאים את עצמם בעולם לא רגיל (יותר או הרבה יותר).
אני לא קורא קומיקס גיבורי על, בעיקר בגלל בעיות אישיות של רצון לעולם הגיוני במידה מסויימת, נראטיב עם התחלה אמצע וסוף, ודמויות שיהיה אכפת לי שהן מתות. אני לא אכנס לזה עכשיו כי אני יודע כמה תגובות זה יגרור, מה שיסיט אותנו מהמטרה של פוסט הבלוג הזה. הרבה קוראי קומיקס מספרים שהגיבורים זה הדרך שלהם לאסקפיזם, מה שקשה לקבל בקומיקס אוטוביוגראפי, סטריפ יומי, או אפילו קומיקס על גיימרים או מוכרים בחנות צעצועים.
אז אולי הז'אנר של "מעבר-לעולם-שונה" (מחוסר כל מונח אחר) הוא סוג האסקפיזם שלי - אני רואה בני אנוש כמוני, שהיו צריכים, עד עכשיו, להתמודד מול בעיות החיים הרגילות, ומעכשיו צריכים לשנות את הפאזה המנטלית שלהם ולמצוא פתרונות מקוריים למצבים חדשים.
ההבנה הזאת לגבי הטעם שלי היא דיי חדשה. לדעתי עליי לבחון אותה לעומק. עידכונים בהמשך.
לאחרונה, בהמלצת הפוסט הזה בבלוג של תומי, חזרתי לקרוא וובקומיקס אחד שעזבתי, Tune, והתחלתי לקרוא אחד חדש, Blank It.
ההסבר של תומי בבלוג שלו על כל קומיקס דיי מספק, ואני לא ארחיב עליהם כאן, אבל הנה משהו מעט יותר אישי.
רק עכשיו שמתי לב לזה, אבל יש לי כנראה חיבה גדולה לקומיקס שעוסקים בדמויות שנלקחו מעולם אחד, והושמו בעולם אחר.
Blank It - שני בחורים רגילים התעוררו בעולם סוריאליסטי.
Tune - אומן אחד מתעורר בגן חיות אינטרגלקטי.
MSPA - ארבעה ילדים נכנסים לעולם של משחק אדיר מימדים.
Erfworld - גיימר מועבר לעולם משחק עם חוקים משלו.
ועוד...
בדרך כלל אני מנסה לקרוא מבחר מגוון של סגנונות וז'אנרים, ובאמת, אם אציץ ברשימת הקריאה היומית שלי, יהיה ניתן למצוא שם הכל, החל מסטריפים יומיים לאופרות חלל. למרות זאת, מכל הוובקומיקס שתומי הציע לקרוא, העין שלי נמשכה דווקה לשניים הספציפיים האלו. למען הסדר הטוב, אני חייב לציין שאני קורא מהרשימה גם את Johnny Wonder, והתחלתי לנבור בארכיון של Girls With Slingshots (שלא מהרשימה, אבל תומי תמיד ממליץ לי באופן אישי...), אבל כרגע אני יותר נהנה מסיפור על אנשים רגילים (יותר או פחות) שמוצאים את עצמם בעולם לא רגיל (יותר או הרבה יותר).
אני לא קורא קומיקס גיבורי על, בעיקר בגלל בעיות אישיות של רצון לעולם הגיוני במידה מסויימת, נראטיב עם התחלה אמצע וסוף, ודמויות שיהיה אכפת לי שהן מתות. אני לא אכנס לזה עכשיו כי אני יודע כמה תגובות זה יגרור, מה שיסיט אותנו מהמטרה של פוסט הבלוג הזה. הרבה קוראי קומיקס מספרים שהגיבורים זה הדרך שלהם לאסקפיזם, מה שקשה לקבל בקומיקס אוטוביוגראפי, סטריפ יומי, או אפילו קומיקס על גיימרים או מוכרים בחנות צעצועים.
אז אולי הז'אנר של "מעבר-לעולם-שונה" (מחוסר כל מונח אחר) הוא סוג האסקפיזם שלי - אני רואה בני אנוש כמוני, שהיו צריכים, עד עכשיו, להתמודד מול בעיות החיים הרגילות, ומעכשיו צריכים לשנות את הפאזה המנטלית שלהם ולמצוא פתרונות מקוריים למצבים חדשים.
ההבנה הזאת לגבי הטעם שלי היא דיי חדשה. לדעתי עליי לבחון אותה לעומק. עידכונים בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה