את הסרט ואלס עם באשיר ראיתי בקולנוע כשיצא ב-2008, והוא היה מדהים. כל הפרסים שנתנו לו - הגיעו לו. כל הפרסים שלא נתנו - היו צריכים לתת.
זה סרט שהקהל מחא כפיים למסך אחרי הקרדיטים כאילו היו שם אנשים.
כשנה אחרי הסרט יצא הקומיקס. סרט עם אנימציה כזאת יכול להיתרגם טוב לקומיקס - בזמן שצפיתי בו, הרגשתי קומפוזיציות עמודים אופציונאליות, מעברי פאנלים, וכד'.
כשהקומיקס יצא לראשונה עיינתי בו בחנות הספרים, ומעט התאכזבתי. הוא היה דק, והיה נראה כאילו העתיקו פריימים מהסרט ישר לקומיקס עם מעט עריכה. (כמו בקומיקס גרוע של מלחמת הכוכבים שאשכרה לקח צילומי מסך מהסרטים והוסיף להם בלונים, לדוגמה.)
לא קניתי. גם היה יקר מידי - 90 שקל על משהו שכנראה אסיים תוך שעה.
בפסטיבל הקומיקס של קיץ 2009, בהרצאה עם ארי פולמן ודו פולנסקי, היוצרים, שמעתי שהפאנלים של הקומיקס צוירו מחדש בהשראה מהסרט. הרשים אותי ההשקעה בציור מחדש של כל כך הרבה אלמנטים מסובכים, ועדיין ששמרו על התחושה של הסרט.
לפני כחודשיים עברתי בדוכן של ספרים מעט פגומים שלא נמכרו. אתם יודעים, אלו שמוכרים 3 ספרים ב-50 שקל כי החברות הגדולות רוצות לפנות את המחסנים שלהם. אני לא יודע אם הופתעתי לראות שם כמות דיי רבה של ואלס עם באשיר. מצד אחד היה חבל לי על תעשיית הקומיקס וליוצרים, אבל מצד שני כל מה שחשבתי על הקומיקס עדיין עמד על תילו. בכל מקרה, החלטתי לקנות אחד ב-20 שקל. חוץ מכריכה טיפה מחוספסת וסימון בספריי אדום על הצד, הספר היה במצב מעולה.
לפני כשבועיים סוף סוף הגיע תורו להקרא. והנה אני ניגש אליו אחרי שלא ראיתי את הסרט כבר כמה שנים ובראש פתוח, והנה הביקורת שלי:
הוא בסדר. ו... זהו. בערך. העלילה ברורה, למרות כמות הפלאשבקים והסיפורים האישיים. האמת אני אפילו מודה שכשראיתי את הסרט בפעם הראשונה, לא הבנתי בדיוק מה ראיתי בגלל כל הפלאשבקים - בקומיקס זה באמת מאד מסודר ומדוייק מהבחינה הזאת. האומנות מעולה, כמובן, והצבעוניות השונה של כל מקום מכניסה אותך למלחמה בצורה טובה
מצד שני, הכתיבה דלה. מאד דלה אפילו. כמעט אין פאנלים עם יותר מבועת דיבור אחד. ברוב הפאנלים בועות הנראטיב (אלו שהמספר לא נמצא בפריים, ומתאר משהו שהוא זוכר) אין יותר ממשפט אחד. המון פאנלים שקטים ללא שום סיבה. הסיפורים האישיים מעניינים, אבל לא נותנים להם מקום להשאיר אימפאקט. אני לא אוהב להשוות לסרט, כי אני רוצה שביקורת תעמוד בעזרת עצמה, אבל נראה שיוצרים חשבו על קולנוע בזמן שיצרו את הקומיקס. בסרט תראה מועדון עם אנשים רוקדים במשך 10 שניות. כל שניה תשים לב למשהו אחר: לבחורה שרוקדת, לאנשים על הבר, למוזיקה, לתנועות, ואז המצלמה תעשה זום על הדמות היחידה בבר שאתה אמור להתחבר אליה. בקומיקס זה לא עובד. רואים פאנל עם מועדון, ואז כמה פאנלים שמתקרבים לדמות המרכזית בסצינה. איפה המוזיקה? איפה התנועות? איפה לתת לי להרגיש את המועדון? וזה לא המקרה היחיד.
בסרט הראו שטויות שנעשו במלחמה, וזה היה מצחיק וזוועתי בו זמנית וזה עבד. מוזיקת רוק עם מטוסים מפציצים. כאן רק את המטוסים עם טיפה טקסט. אין אווירה בכלל. לא הזדעזעתי. המוזיקה בסרט מעולה ומשרתת את האווירתיות בצורה נפלאה. בקומיקס מוחלפת המוזיקה בשקט. אני בתור קורא, לא יכול לדמיין באופן ספציפי את מה שהכותב יצראה שאדמיין, בלי איזה פוש.
את ואלס עם באשיר סיימתי בשעה. כמו שחשבתי. הוא היה צריך להיות פי שתיים יותר עבה, יותר עשיר, יותר אימפאקט. על אומנות בלבד לא תולים קומיקס.
אוגדן קומיקס אמריקאי סטנדרטי הוא באותו עובי מבחינת כמות עמודים, ועדיין לוקח לי יומיים-שלוש לסיים אותו. פשוט כי הוא נכתב עם המילה *קומיקס* בראש.
בקיצור: אם אתם נתקלים בספר ביד שניה או בהנחה משמעותית - תקנו. אני ממליץ. האומנות יפה והמעט שכתוב, כתוב טוב. רק על תפתחו ציפיות גדולות.הסרט יותר טוב.
יצא לי לדפדף בקומיקס גם.
השבמחקאולי אם לא הייתי רואה את הסרט בצפייה ישירה יומיים לפני שנתקלתי בקומיקס אז הייתי נהנית ממנו, אבל בהשוואה לסרט הוא אכן קומיקס חיוור ודל.
היו יכולים לעשות איתו עבודה הרבה יותר מוצלחת.
(חבל שלא ראיתי את הרשומה הזו קודם)
תמיד קיימת דיבולוציה במעבר בין פורמטים, וזה מעצבן. ווטצ'מן - קומיקס מעולה -> סרט בינוני.
מחקבאשיר - סרט מעולה -> קומיקס בינוני.
המקרה היחיד שאני מכיר שהסרט נמצא באותה רמה כמו הקומיקס הוא קיק-אס, ושם רק בגלל שהתחילו ליצור את הסרט לפני שהקומיקס יצא, והם נוצרו במקביל על ידי אותם יוצרים - לא היה תהליך של מעבר פורמטים.
אני רוצה להדגיש את הסיכום שעדיין וואלס עם באשיר הוא קומיקס סבבה, שבאופן מפתיע יכול גם לעצמוד בפני עצמו גם ללא הסרט. חוסר צפיה באחד לא שוללת את קריאת השני.